ישיבה או עמידה בקידוש והבדלה

(הרב יעקב לנזר)

הרב יעקב לנזר

 

שאלה: בישיבה יש ציבור שנוהג בביתו לשבת בזמן הקידוש וההבדלה ויש נוהגים לעמוד כיצד יש לנהוג בישיבה, האם להמשיך את מנהג הבית או לנהוג לפי המקדש / המבדיל ע"מ שכולם ינהגו בדרך אחת.

 

תשובה: בשו"ע (ס' רע"א י') פוסק המחבר: "אומר "ויכולו" מעומד ואח"כ אומר בפה"ג ואח"כ קידוש", ומוסיף הרמ"א: "ויכול לעמוד בשעת קידוש ויותר טוב לישב". אומר כף החיים בשם שער הכוונות ועוד, שצריך לעמוד בקידוש וכך נהג גם האר"י ז"ל. וישב בשעת טעימת היין כי אין ראוי לת"ח לאכול ולשתות מעומד. (משמע א"כ, שגם המסובין ראוי שינהגו כך.)

לעומת זאת מנהג הרמ"א לישב. מסביר המ"ב (סקמ"ו) שבכהאי גוונא נקרא יותר הקידוש במקום סעודה. מביא המ"ב בשם הגר"א טעם נוסף דכיון שמדובר כאן בברכה שהאחד פוטר את חברו בה, צריך קביעות שיקבעו השומעין עצמן יחד בעת הקידוש והישיבה נחשבת כקביעות.

המקור לדברי הגר"א הוא ב-ס' קס"ז בעניין ברכת המוציא. שכתוב שם, שאם יש רבים הרוצים לברך, אחד יברך להוציא את כולם, בתנאי שהם מסיבים (הסבה על צד שמאל – שכך נהגו באכילת קבע).       

ומוסיף הרמ"א בשם הטור, שבעל הבית עם בני ביתו "הוי כהיסבו". מסביר המ"ב שכיון שבני הבית נגררים אחרי בעל הבית, לכך נגררים אחריו, אפילו שהם יושבים ולא מסיבים.

כיום שאין אנו רגילים בהסיבה, ישיבה סביב שולחן אחד, נחשבת כקביעות. וכותב המ"ב (סקנ"ט) שהיה הוא אמינא שבמצב שלא הצריכו אז הסיבה, כגון בעה"ב עם בני ביתו, כיום אפילו לא צריך לשבת - "קמ"ל דבלא ישיבה לא מיקרי קבע".                     

יוצא שם שכדי להוציא את השני בברכה, צריך להיקבע והקביעות כיום היא ע"י ישיבה. אמנם כותב שם השו"ע בס' ע' י"ג שאם  לא קבעו עצמם לשבת, יברך כל אחד לעצמו, אך בדיעבד אם נתכוון המברך להוציאו והם נתכוונו לצאת – יצא. המ"ב (סק"ה) מעיר שהמג"א הניח דברי השו"ע בצ"ע, שהרי יש ראשונים הסוברים, שבלא קביעות אין אחד יכול להוציא ידי חובה, (ומעיר שבשעת הצורך (סקנ"ו) שגם המג"א מודה שמדאו' בוודאי    יוצא גם בלא ישיבה וכל העיכוב הוא מדרבנן) אך מביא     שהגר"א הכריע כדברי השו"ע.

בבה"ל מובא בשם הא"ר שיש הבדל מסוים בין אם ישבו או לא ישבו. שבישבו לא צריך כוונה מפורשת להוציא ידי חובה ואפשר לסמוך שמסתמא כוונתו לכך, אך כשלא ישבו צריך כוונה מפורשת להוציא, ולצאת ידי חובה.

ניתן להסיק מכאן שאין הישיבה מעכבת אך כך ראוי מעיקר הדין.

בעניין ההבדלה אומר המחבר (רצ"ו ו'): "אומר ההבדלה מיושב". מסביר המ"ב (כ"ז) שכיון שמוציא אחרים ידי חובה יש לכולם לעשות קביעות, ובמעומד אין קביעות. וכן גם מסביר בכף החיים שם שבלי שכולם יושבים אין קביעות.

ונראה שהחילוק בין קידוש להבדלה שבקידוש הסעודה שאח"כ היא היוצרת את הקביעות ולכן אפשר לעמוד, ואילו בהבדלה שאין סעודה בהכרח מיד אחריה ראוי לשבת. הרמ"א מביא שי"א הבדלה מעומד וכן נוהגים במדינות אלו. ומסביר המ"ב שם שלווית המלך צריכה להיעשות בעמידה, ובעניין הקביעות מספיק שכולם עומדים ליד ומכוונים כדי לצאת ומתוך שקובעים עצמם יחד במטרה לצאת ידי חובה מועילה קביעות זאת. וכותב כף החיים שגם לדעה זו מ"מ כשישתה את היין ישב.

הבה"ל (בס' קס"ז י"א) בעניין ברכת הפת הביא בשם המג"א שאם מקצת מהנמצאים מסובין אחד מברך לכולם למרות שלא מסובין כולם. ומביא את הפמ"ג האומר (א"א סקב"ה): "לדידן (שישיבה בהסיבה) מקצתן יושבים בשולחן אחד, יוצאים אף אותם שאין יושבים". יוצא לפי הפמ"ג שכשיש יושבים יוצאים כולם ידי חובה ואין עיכוב בזה שחלק עומדים וחלק יושבים.

אמנם הבה"ל נשאר בצע"ג שהרי רואים בהל' זימון שכל השלושה צריכים לקבוע עצמם ליד שולחן אחד ורק כך מצטרפים לזימון, וממילא כך גם אצלנו רק שכולם יושבים מצטרפים לברכה. וידוע שדיני קביעות סעודה בברכת המוציא ואצלנו זה דין אחד.

המשנה ברורה בפ' רע"א ס"ק מ"ו כותב שגם אם עומדים בקידוש "עכ"פ צריך להיזהר שיקבעו השומעים עצמן יחד בעת הקידוש כדי לצאת, ולא שיהיו מפוזרים ומפורדים והולכים אחד הנה ואחד הנה, דזה לא מיקרי קביעות כלל". יוצא מדבריו שאם העומדים מתקבצים יחד או עומדים במקומם על מנת לשמוע את הקידוש יש בזה מעין קביעות, וכיון שהם עומדים על פי מנהגם לכבד את השבת בעמידה אין זה מגלה שהם לא שייכים לקביעות הסעודה בניגוד לדברי הבה"ל לעיל שחלק עומדים וחלק יושבים בברכת המוציא ביום רגיל ששם צע"ג אם יש בזה קביעות, כי עיקר הקביעות בישיבה. אך כאן זה דבר מיוחד שהקביעות לשיטתם נעשית בעמידה. לאור מה שהבאנו לעיל שבפועל אם מכוונים השומעים לצאת והמברך מתכוון להוציא לכו"ע בדיעבד יוצאים ידי חובה. נלע"ד שאין צורך לשנות את המנהג שנוהגים בבית. הרוצים לעמוד בקידוש יעמדו והנוהגים לשבת ישבו וכך תהיה דרך הקביעות בתנאי שיעמדו במקומם ולא יסתובבו הנה והנה. וכך גם בהבדלה. המקדש יכווין בפירוש להוציא והשומעים יכוונו לצאת כדי שבכל מקרה יצאו ידי חובה לכו"ע. אמנם בבית יתכן שכיון שבעל הבית נוהג בדרך אחת, ינהגו השומעים כמותו, כיון שאם יושב, כך דרך הקביעות בבית זה. אם בעה"ב עומד ומכבד את השבת בעמידה לא ראוי שישב השומע שזה נראה כאילו הוא אינו מכבד את השבת. ואם בעה"ב יושב כך דרך קביעות הסעודה אצלו. אך בישיבה ובכל מקום ציבורי, שאין מנהג קבוע, כל אחד יכול לנהוג כמנהגו.

בשמירת שבת כהלכתה (פרק ס' סעיף כ"ב) כותב שאם המבדיל עומד, יעמדו גם בני הבית, ומסביר שם (נ"ט) שזה נחשב יותר קביעות במה שעושים בדרך אחת ולא הביא מקרו לדבריו. מ"מ בישיבה אפשר לנהוג כפי שאמרנו.

לסיכום: בישיבה כל אחד יכול לנהוג כמנהגו ובתנאי שיקבע במקומו. וכשמתארח, ינהג כמנהג בעל הבית.

ואגב זה יש להעיר שהקידוש בשבת בבוקר לכל הדעות ראוי לשבת בגלל העניין של קביעות הסעודה.

 

    טרם התקבלו תגובות
    ישיבת איילת השחר, רחוב ששת הימים 180, ת.ד. 939 אילת 88107.
    טל: 08-6331198 פקס: 08-6319054 yayeleth@gmail.com
    הצילומים באדיבות: דורון ניסים
    כיפה, חדשות, פרשת שבוע,תרבות