הדלקת נרות חנוכה במקומות ציבוריים

(הרב יעקב לנזר)


הרב יעקב לנזר

 

שאלת הדלקת נרות חנוכה באירועים ציבוריים נידונה בשנים האחרונות מספר פעמים. כיום כשאיננו בטוחים שכל האנשים המשתתפים באירועים ומסיבות הדליקו נרות בביתם, יש בדבר זיכוי הרבים, הן בעניית אמן על הברכות והן בעצם פרסום הנס שלא היו שמים לב לימי הודאה אלו בלי אותה הדלקה. אין יום יותר מחנוכה המסמל לנו את התעוררות הגבורה הלאומית של העם. כך מודגש בדברי הרמב"ם שאומר שהסיבה שחוגגים את חנוכה היא "חזרת מלכות לישראל יותר ממאתיים שנה..." ודאי בדורנו יש עניין לעורר את רוח הגבורה הלאומית לא מתוך הסברים נבובים של בית לאומי, או מתוך רגשי נקם כלפי הערבים וכו', אלא מעריכת חשיבה עמוקה של הבנת עניינינו בארץ ישראל. הדלקת הנרות מחזקת את הרוח של הלאומיות שלנו, ממקורות קודש של המצווה הנפלאה של הדלקת הנרות. אומנם כל הסיבות הטובות שהבאנו, אין בהם כדי לקבוע גדרי הלכה להדלקת הנרות בברכה במקומות אלו. אנו איננו קובעים דיני ברכות על פי רגשות הלב, אלא השולחן ערוך הוא מנהלנו.

 

 

 

נוכל ללמוד את דין הדלקת הנרות באירועים ציבוריים מדין הדלקת נרות בבית הכנסת.

השולחן ערוך פוסק (בס' תרע"א סע' ז'): "מדליקין ומברכין בבית הכנסת משום פרסומי ניסא" ומוסיף הרמ"א: "ואין אדם יוצא בנרות של ביהכנ"ס וצריך לחזור ולהדליק בביתו".

המקור לדינו של השו"ע הוא בדברי הטור, שמזכיר כבדרך אגב כשדן על מקום החנוכייה ש"בבית הכנסת מניחה בדרום זכר למנורה שהייתה בדרום". מסביר הב"י: "שתקנו כן, מפני האורחין שאין להם בית להדליק בו וכמו שתקנו קידוש בבית הכנסת משום האורחין דאכלו ושתו בבי כנישתא". טעם זה איננו מספיק, שהרי בהלכות קידוש (ס' רס"ט) אומנם מביא את המנהג לקדש בבית הכנסת, למרות הבעייתיות שאין קידוש אלא במקום סעודה, כיוון שהדבר    ניתקן עבור האורחים שאכלו ולנו בבית הכנסת. ולמרות שהלינה בביהכנ"ס הפסיקה להיות מקובלת, המנהג של קידוש נמשך. אומנם השולחן ערוך מביא ש"יותר טוב להנהיג שלא לקדש בביהכנ"ס וכן מנהג ארץ ישראל". יוצא א"כ שהטעם שהביא הב"י שהדלקת נרות דומה לקידוש אינו מספק, שהרי בזמננו היה ראוי להנהיג שלא ידליקו נרות בביהכנ"ס כבקידוש, מאותו הטעם שאין אוכלים היום ולנים בביהכנ"ס. הב"י לא הסתפק בטעם זה בלבד והביא גם את דברי הכל בו שהטעם הוא "כדי לפרסם את הנס בפני כל העם ולסדר את הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להש"י, קידוש שמו, כשמברכין במקהלות". ומוסיף בספר המנהג שיש לדבר ערך בייחוד שזה נעשה בביהכנ"ס מקום מקדש מעט זכר לנס שנעשה במקדש.

הב"י מביא את הריב"ש בעניין ששאלו על טעמים אלו (ס' קי"א):

א.      מדוע צריך את פרסום הנס הרי כל אחד מפרסם את הנס בביתו ומדוע צריך פרסום נוסף?

ב.      לפי הטעם שמדליקים בביהכנ"ס כשם שעושים קידוש כדי להוציא עניים ידי חובתם, קשה הרי בפסח תקנו שלא עושים קידוש בביהכנ"ס כדי שכל עני יקדש בביתו ויקיים ד' כוסות והרי נפסק ש"כל אחד מישראל חייב במצוות נר חנוכה אפילו עני המתפרנס מן הצדקה". א"כ גם בנר חנוכה חייב כל אחד להדליק בביתו וממילא ראוי לא להדליק בביהכנ"ס כדי שלא יסמכו על זה?

ג.       מדוע מברכים על הדלקה זו, הרי החזן צריך לחזור ולהדליק בביתו את הנרות וכשם שאם יש לו ב' פתחים בחצר מברך רק על הדלקה בפתח אחד ובפתח השני מדליק ללא ברכה גם כאן ידליק בלי ברכה?

הריב"ש עונה שהמנהג הזה הוא "מנהג ותיקין" ונתקן משום "פרסומי ניסא" בייחוד שמדליקין בפנים ואין מקיימין המצווה כתקנה, שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ, כיוון ש"יד האומות תקיפה", לכן צריך להדליק בביהכנ"ס לקיים לפחות שם את פרסום הנס באופן ציבורי.

עדיין יש להקשות כיצד מברכין על נרות חנוכה והרי אין מברכין על מנהג? כמו שמצאנו למשל במנהג חיבוט ערבה שלמרות שנחשב כמנהג קדום, מנהג נביאים, מ"מ אין מברכים עליו. עונה על זה הריב"ש כיון שיש בזה פרסומי ניסא לרבים שבאים לביהכנ"ס, לכן נהגו לברך כשם שנוהגים לברך על ההלל בר"ח, למרות שגם זה נחשב כמנהג בלבד. אמנם מדגיש להלכה שפשוט שלא יוצא בהדלקה זו אפילו המברך וצריך לחזור ולהדליק בביתו. החכם צבי ס' פח' מקשה על מסקנת הב"י שפוסק לפי הריב"ש לברך. שואל החכם צבי, הרי יש סתירה בתוך הב"י שמחד פסק כריב"ש שיכול לברך על המנהג, ומאידך הריב"ש מנמק את שיטתו, שהרי כך נוהגים גם בעניין ההלל, שמברכים על מנהג, ואילו הב"י אינו פוסק כמוהו ולדעתו אין מברכים על ההלל, כיון שאין מברכין על מנהג? כמו כן קשה על טעמו של הריב"ש שאמנם מדליקין בבית ולא מפרסמים הנס אך מניין לתקן תקנה חדשה שלא הוזכרה בתלמוד למרות שהתייחסו לעת הסכנה בהלכה? ומתרץ בדוחק שכיון שנתקן המנהג מהטעמים הנ"ל והנהיגו לברך, לכן אין הב"י רוצה לשנות וממשיך את המנהג. אמנם הסבר זה אינו מיושב שהרי כל הפוסקים המובאים בעניין הם פוסקים שהתקינו לברך על מנהג וכיצד א"כ יכול לפסוק כמותם, ולכן דברי הב"י צריכים עיון.

אמנם מביא בכף החיים בשם הגר"א שיש להדליק ולברך. ומשמע שגם מי שאינו מברך על ההלל. לדעת הגר"א דין זה נובע מהמנהג לומר הלל שלם בליל א' של פסח, למרות שעיקר ההלל הוא על הכוס בכל זאת אומרים הלל שלם בבית הכנסת בלי כוס, כדי לפרסם את הנס. ולכן, גם בחנוכה יש להדליק ולברך כדי לפרסם את הנס, ולא נפטר מעיקר ההדלקה שבביתו, גם אם הדליק וברך בביהכנ"ס.

סברא נוספת לברך מובאת בתורת המועדים לרב דוד יוסף הי"ו שכותב שבניגוד למנהג חביטת הערבות, שזה מנהג שאין לו מקור שמברכין עליו, הדלקת נרות שזה דבר שנוהגים לברך עליו, ממילא גם על תוספת המנהג מברכים.

יוצא שעניין הדלקת הנרות שבביהכנ"ס בברכה, אינו פשוט. ואכן מובא בשיבולי לקט שלא לברך בביהכנ"ס וכך היו עוד שנהגו כך. למעשה היום כולי עלמא נוהגים לברך מכוח הסברות דלעיל. אך קשה להוסיף ולהתיר מעבר למה שתוקן וזה עצם הברכה בביהכנ"ס. מאידך כיון שבניגוד לדברי הריב"ש המצב היום שלא כל אחד מדליק ממילא בביתו וזאת ההדלקה היחידה שייראה במשך היום, היה מקום לתקן תקנה לברך במקומות מעין אלו.

לכן להלכה אמנם מובא בספר מקראי קדש שהרב ישראלי זצ"ל התיר להדליק ולפרסם הנס בצורה זו. כך גם נוהגים חסידי חב"ד בהדלקתם ברחובות הערים ומן הסתם התייעצו עם פוסקים לפני שהחלו במבצע זה ולפחות הרבי זצ"ל ידע מזה והסכים.

אך רוב פוסקי דורנו חששו מלתקן ברכה שלא תוקנה בחז"ל, למרות שלו היה לנו כוח לתקן ברכות היינו מתקנים. לכן נראה להדליק נרות אך בלא ברכה, או לפחות לברך בלי שם ומלכות. במקום שמתפללים ערבית, כתבו מספר פוסקים, תורת המועדים, הרב אליהו שליט"א ועוד, שניתן לברך ואפשר לסמוך עליהם ולהרחיב את תקנת ההדלקה בביהכנ"ס לכל מקום שמתפללים, בצירוף עם הערך הגדול של פרסום הנס שיש בזה.

אמנם בצבא יכול להדליק בחדר האוכל, שיש לזה דין של ביתו, שהרי שם כולם רגילים לאכול אך במקרה זה לא ידליק גם בחדרו שהרי בהדלקה זו קיים כבר את המצוה.

 

    טרם התקבלו תגובות
    ישיבת איילת השחר, רחוב ששת הימים 180, ת.ד. 939 אילת 88107.
    טל: 08-6331198 פקס: 08-6319054 yayeleth@gmail.com
    הצילומים באדיבות: דורון ניסים
    כיפה, חדשות, פרשת שבוע,תרבות